רומה נ' עדנת הכרמל בע"מ

פסק דין

1.בבעלות הנתבעת מאפיה במישור אדומים. התובע - תושב הרשות הפלשתינית, עבד אצל הנתבעת עד ליום 25.11.10. התובע טוען כי ביום 25.11.10 פוטר לאלתר, מבלי ששולמו לו פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, וכי אף זכויות סוציאליות נוספות שהוא זכאי להן (כגון דמי הבראה, חופשה ועוד) לא שולמו לו, ומכאן תביעתו שלפנינו.

2.תקופת ההעסקה

אין מחלוקת כי התובע עבד עד ליום 25.11.10 אצל הנתבעת (מוסכמה 1). מועד תחילת יחסי העבודה שנוי במחלוקת בין הצדדים. התובע הציג לפנינו היתרי עבודה על שם הנתבעת מיום 27.10.04, והוא טוען כי החל את עבודתו אצל הנתבעת עוד קודם לכן - ביום 1.9.04, וכי עבד אצל הנתבעת כחודש בלא היתר עבודה.

הנתבעת טוענת מנגד כי רק בחודש 10/2005 החל התובע לעבוד אצלה. עד למועד זה, פעלה הנתבעת להקמת המאפיה. לאורך התקופה פנו אליה עובדים תושבי שטחים בבקשה להצטרף לשורותיה. הנתבעת הנפיקה עבור התובע (ועבור עובדים נוספים) היתרי עבודה כדי שמיד עם פתיחת המאפיה יהיו לה עובדים. הנתבעת הדגישה כי באותה עת קבלת היתרים לא עלתה כסף (סעיף 5 לכתב ההגנה), ונעשתה טלפונית וביוזמת החברה הכלכלית במישור אדומים (ע' 31 ש' 14-18). בסיכומיה הוסיפה הנתבעת כי בשנים 2004-2005 המצב הביטחוני היה בכי רע, והחשש כי במועד פתיחת המאפיה לא יהיו לה עובדים היה מוצדק.

3.לאחר שעיינו בהיתרי העבודה שצורפו לכתב התביעה שוכנענו כי התובע החל לעבוד אצל הנתבעת ביום 27.10.04 , ונפרט. הוצגו לפנינו 7 היתרים עבור התקופה שמיום 27.10.04 ועד לחודש 10/2005 ברציפות. טענת הנתבעת כי הנפקת האישורים היתה דבר של מה בכך באותה עת לא הוכחה. הנתבעת הציגה "עדכון בנושא ביטחון ואישורי רכב/עובדים" מיום 25.5.11 מטעם החברה הכלכלית לפיתוח מעלה אדומים בע"מ (נספח א' לתצהיריה). ממסמך זה עולה כי מחודש 7/2011 עודכנה עלות האישורים לסך של 50 ₪. לא ניתן ללמוד ממסמך זה דבר לגבי סכומים שנדרשו בשל הנפקת היתר עבודה ואופן הוצאתו בתקופה השנויה במחלוקת, היינו בשנים 2004-2005.

זאת ועוד, אף אם הנפקת ההיתרים לא היתה כרוכה בתשלום או במאמץ כנטען, קשה להבין מדוע טרחה הנתבעת להוציא 7 היתרים, כאשר אין לה כלל אפשרות להעסיק עובדים, והיא אינה זקוקה להם. ההסברים שנתנה לכך הנתבעת אינם משכנעים. יתר על כן, לתצהירי הנתבעת צורף היתר עבודה על שם התובע שהוצא לאחר סיום העסקתו (נספח ג'), ולא ניתן לתובע מאחר שלא עבד בתקופה זו (ע' 31 ש' 3-4). מדוע, אם כן, ניתנו לתובע שבעת הרישיונות שהוצאו על שמו, כאשר לטענת הנתבעת בתקופה שהיו היתרים אלה בתוקף התובע כלל לא עבד אצלה. גם לכך לא ניתן בטיעוני הנתבעת הסבר מניח את הדעת.

משכך, אנו קובעים כי התובע עבד אצל הנתבעת מיום 27.10.04 ועד ליום 25.11.10.

4.נסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים

התובע טען כי פוטר מעבודתו, וכך תיאר את האירוע:

"הוא קרא לי, שאל אותי יש קרטון במקרר, שאל אותי מי הזיז אותו מי לא הזיז אותו. אמרתי לו שאני לא יודע אמר לי שאשאל את העובדים. שאלתי את העובדים, אמרו לי שהם לא יודעים. חזרתי להגיד לו, אמר לי לך הביתה. אמרתי למה, זהו אמר לי לך הביתה" (ע' 17 ש' 25-27(.

תיאורים דומים מופיעים גם בכתב התביעה (סעיפים 5-6) ובתצהיר התובע (סעיף 3). מדובר בהשתלשלות עניינים שאינה ברורה כלל ועיקר, ולא ניתן לה הסבר מטעם התובע.

על אף שאלותיו של ב"כ הנתבעת, לא הבהיר התובע מה כוונתו, מדוע הזזת קרטון של עוגות גרמה לפיטוריו. אף כי ניתנה לתובע הזדמנות ליתן פרטים נוספים לגבי נסיבות פיטוריו, הוא לא עשה כן (ע' 17-18). זאת ועוד. בעדותו אמר התובע כי פוטר בנוכחות 12 עובדים נוספים (ע' 18 ש' 5). איש מהם לא העיד לפנינו, וגם לכך לא ניתן כל הסבר. לא נטען כי כל העובדים שהיו נוכחים בעת שפוטר עדיין עובדים אצל הנתבעת או כל הסבר אחר מניח את הדעת.

5.הנתבעת טענה מנגד כי התובע התפטר לאחר שמצא עבודה אחרת ביריחו, מקום מגוריו (סעיף 6 לכתב הגנה). מר יגאל מסגדיאן, מנהל הנתבעת (להלן - המנהל) העיד כי פנה אל התובע וביקש כי לא יעזוב, וכי הוא מוכן להעביר אותו לתפקיד אחר במאפיה במשרה מלאה, ואולם התובע העדיף לעבוד בקרבת ביתו, כך שלא ייאלץ לעבור מחסומים.

ביום 11.11.10 חתם התובע על "טופס היעדר תביעות", וסוכם עמו כי ימשיך לעבוד שבועיים נוספים עד ליום 25.11.10, וכי יוכל לשוב לעבודתו אצל הנתבעת אם ירצה. לשם כך אף הונפק לו היתר עבודה (סעיף 9 לתצהיר המנהל, ע' 33 ש' 1-2, נספחים ב-ג לתצהירי הנתבעת). עדי הנתבעת, מר דוד יעקובי ומר רחמים מלטבשי, עובדי הנתבעת, אישרו כי התובע אמר להם כי מצא עבודה אחרת ביריחו (סעיף 8 לתצהיר מר יעקובי, ע' 23 ש' 3-4, 10, 28-30; סעיף 5 לתצהיר מר מלטבשי ע' 26 ש' 10).

מר מלטבשי הוסיף כי ביום 25.11.10, היום שבו הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים, שהה התובע במשרדו של המנהל, ולאחר מכן עזב את המאפיה בסערה ואמר כי נמאס לו לעבוד אצל הנתבעת (ע' 26 ש' 15-19). בעדותו נשאל המנהל לפשרה של השיחה הנ"ל, והשיב:

"ב-25 לחודש שהעובד הזה גמר את העבודה, הוא עלה אלי למשרד, זה היה יום חמישי בדרך כלל אני נמצא, הוא עלה אלי והוא רוצה את הכסף עכשיו, הודעתי לו שאין באפשרותי לתת את הכסף עכשיו, יש תאריך קבוע למשכורת, כמו שכל השנים וכל החודשים קיבל בתאריך קבוע, הוא התחיל לצעוק ולהשתולל, אמר שלא כדאי לו לבוא עוד פעם, שלא אתן לו להפסיד יום עבודה יצא עם טריקת דלת, הוא נפגע שלא נתתי לו את הכסף, כי הוא ביקש אותו ולא נתתי לו את הכסף בתאריך הזה אלא שלחתי לו את הכסף בתאריך של המשכורת" (ע' 33 ש' 10-15).

אין מחלוקת כי התובע קיבל את שכר העבודה של חודש 11/2009 באמצעות עובדי הנתבעת (ע' 33 ש' 28-29).

6.הנטל להוכחת הפיטורים מוטל על הטוען לקיומם, ובענייננו על התובע (דב"ע נד/129-3 משה ענבר נ' איתן הראל - אנגלו סכסון, פד"ע כרך כח, 216). התובע לא עמד בנטל זה ולא הוכיח כי אכן פוטר. גרסתו בעניין הקרטון הינה בלתי מובנת, ולא הוכחה, ומנגד הציגה הנתבעת גרסה אשר זכתה לביסוס ראייתי. לפיכך, התביעה לתשלום פיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת נדחית.

7.מה היה היקף משרתו של התובע